תשתית קהילתית להפחתת בדידות, חיזוק שייכות ובניית חוסן חברתי באמצעות קשרים בין-דוריים קבועים, מדידים וניתנים להרחבה. תזה יישומית למקבלי החלטות, קרנות ומשרדי ממשלה. מאת גפן מאיר, מייסד עמותת סַבָּבְּתָא, אוגוסט 2025.
ישראל מתמודדת עם מגמות מתכנסות: מגיפת בדידות גלובלית, פגיעה נפשית ממלחמת "חרבות ברזל" בקרב ילדים ובני נוער, והפרדה גילית מבנית בין זקנים לצעירים. שלוש המגמות יחד יוצרות "כשל שוק חברתי" הדורש התערבות אסטרטגית.
מודל סַבָּבְּתָא מבוסס על מפגשים שבועיים קבועים בין אזרחים ותיקים לבני נוער, המוגדרים על-פי עקרונות: הדדיות, שוויון, חברות וקהילה. המפגשים בנויים לפי מודל H-R-S: Head, Heart, Hand / שכל, רגש, התנהגות: למידה, יצירה ופעולה קהילתית משותפת.
הערה מתודולוגית: הנתונים מבוססים על שאלון אנונימי (n=126: 67 אזרחים ותיקים, 59 בני נוער). מדגם נוחות, דיווח עצמי, ללא קבוצת ביקורת. אינם מהווים אבחון קליני.
ניתוח כלכלי ראשוני מציג פוטנציאל לתשואה מוערכת של 1:2.3 עד 1:4.5 על ההשקעה, בכפוף להנחות המודל. המודל משווה בין עלות ההתערבות לעלויות חלופיות של טיפול גריאטרי, תרופות ותמיכה סוציאלית.
מודל ההתרחבות מבוסס על מבנה Hub-and-Spoke: מרכז לאומי המייצר סטנדרטים, תוכן והכשרה — ומאפשר לסניפים מקומיים לפעול באוטונומיה עם תמיכה. ארבעה שלבי התרחבות מתוכננים עד 2030.
שש המלצות מדיניות לאומיות: הכרה ממשלתית רשמית, שילוב בתוכנית הלימודים, תקצוב קבוע, שיתוף פעולה עם רשויות מקומיות, פיתוח מסגרת מדידה לאומית, וקידום מחקר מבוסס-ראיות על קשרים בין-דוריים.
עמותת סַבָּבְּתָא שואפת להפוך לתנועה בין-דורית לאומית שבה קשרים בין זקנים לצעירים הם חלק מתרבות השגרה הישראלית. הכרה בבדידות כנושא לאומי, שילוב הפעילות הבין-דורית כחלק מתכנית הלימודים הממלכתית, ובניית תשתית לאומית ניתנת למדידה.
עמותת סַבָּבְּתָא הוקמה בשנת 2019 על-ידי גפן מאיר. הארגון פועל כ"מעבדה חיה" לחדשנות חברתית, מבסס ידע שטחי מצטבר על פני שנים, ומפתח מודל ניתן לשכפול ולהרחבה לאומית.
פלטפורמה להצגת מודל האימפקט ותאוריית ההשפעה של סַבָּבְּתָא. האתר ממחיש את המבנה המוסדי של התנועה, המדדים להצלחה, והאסטרטגיה לקידום קהילתיות בין-דורית.